גיבור שלי/ תמי שלו-שובל (אחות)
איל. אחי הגדול. אהוב יקר. איל נפטר לאחר מאבק ממושך ועיקש במחלת הסרטן. אני זוכרת את היום בו התקשר להודיע לי שיש לו גידול סרטני גדול מאוד בראש. הוא היה די מבודח והשיחה התנהלה בקלילות משהו. לא ידענו שזו תחילתן של שנתיים וחצי קשות מנשוא ושבסופן הוא יילקח מאיתנו. איל החליט שהוא ינצח את המחלה ובכך יצאנו לדרך. וזו היתה דרך קשה. אבל החוסן הנפשי העצום שלו, הוא זה שנתן לנו כח להחזיק מעמד. ובתקופה הזו, קיבלנו הזדמנות שנייה לגלות שוב את חשיבותה של המשפחה. וניצלנו אותה. אך בסופו של דבר, הכל נגמר. נלקח מאיתנו אדם נפלא. איש של שלום. אוהב כל ומלא באופטימיות ושמחת חיים. איל היה יוצר בחסד ועסק בכל תחומי העשייה. הוא היה שחקן בנשמתו והופיע באין ספור הצגות ומחזות. הוא צייר, הוא כתב הצגות ילדים שטרם הספיקו לראות אור ואף החל לכתוב את ספרו הראשון. הוא נפטר בגיל 38.5 בעודו בתחילת הדרך....
שנה שישית בלעדיך/ קרן טל (אחות)
לאיל,
שוב אנו עומדים כאן,זו השנה השישית , כדי לכבד את זכרך.
קשה לי מאוד לכתוב לך, כי עולים דברים שכבר שכחתי וזה מחייה את הכאב מחדש.
כשהייתי קטנה הערצתי אותך מאוד. הכי אהבתי לשמוע איתך מוזיקה. אפשר לאמר שאתה עיצבת את הטעם המוזיקלי שלי עד היום. בעיקר אהבתי כשהיינו יושבים בחדר שלך, אתה היית מנגן בגיטרה והיינו שרים ביחד. כל דקה שהסכמת להקדיש לי (ולא היו הרבה כאלה), הייתה בשבילי מתנה.
כשגדלתי קצת, לא ממש הסתדרנו.היינו רבים הרבה ולא דיברנו במשך חודשים ארוכים.למרות זאת, אתה תמידהיית בעיניי סמל לאדם עם ערכים, אדם שחי את האמת שלו ולא מתבייש להילחם עליה (ונלחמת הרבה).
בשנים האחרונות לחייך, התקרבנו מאוד. היינו מדברים שעות ארוכות בטלפון ומתייעצים האחד עם השני כיצד להתמודד עםקשייםשונים. אתה תמיד הסתכלת על הדברים מחצי הכוס המלאה. גם כשלי היה נדמה שהעולם מתמוטט, תמיד ידעת לגרום לי לצחוק ולראות שהשד אינו נורא כל כך.עד היום, כשאני עומדת לפני צומת דרכים, אני חושבת מה אתה היית אומר לי במצב כזה. אני מנסה לחשוב על החיובי בכל דבר, וזה רק בזכותך.
כשיובל ואורנולדו עטפת אותם בהמון חוםואהבה. תמיד צחקת ואמרת שאתה תהיה הדוד הכייפי, זה שהילדים יבואו אליו, כשאנחנו נרגיז אותם. כמה חבל שהם לא יוכלו לנצל את זה, וכמה חבל שאיתמר, שירה ורון לאזכו להכיר אותך וליהנות מאהבתך.
כשאני חושבת עליך, אני מתנחמת בכך שתמיד עשית מה שרצית. חיית חיים בוהמיינים בתל אביב, ציירת, כתבת, לקחת כל מיני קורסים שעניינו אותך, טסת לחו"ל בכל זמן שרצית. תמיד הייתה לי הרגשה שאתה ממהר להגשים את כל חלומותיך, כאילו פחדת שלא תספיק. כמה אירוני...למרות זאת, אחד הדברים הקשים ביותר שהתמודדנו איתם במותך, היה כשאבא, תמי ואני באנו לפנות את הדירה שלך ומצאנו רשימה שכתבת, של דברים שלא הספקת להגשים ולצערי כבר לא תספיק.
אילי, המוות שלך היה אחת החוויות המשמעותיות ביותר בחיי. אני מרגישה כאילו שחייתי כל חיי בבועה, שהתפוצצה במותך, והעולם כבר לא היה אותו הדבר.
הדהים אותי, כשקמתי בבוקר לאחר שהסתיימה השבעה שלך, לקחתי את יובל לגן, וכולם סביבי התנהגו כאילו שום דבר לא קרה. לא הבנתי איך יכול להיות שהעולם שלי הזדעזע כל כך, ואצל כולם ממשיכה השגרה.
ובכל זאת, החיים ממשיכים. המוות שלך שינה את כולנו. כולנו רואים את החיים אחרת , בפרופורציות אחרות. אני מקווה שאנו אנשים טובים יותר ויודעים להעריך את הטוב שבכל דבר, כמושאתה היית בחייך.
אוהבים אותך מאוד ומתגעגעים.
מכתב הפרידה שהוקרא בהלוויתו של איל. נכתב ע"י יעל געתון./ יעל געתון (חברת נפש)לקריאה
מכתב הפרידה שהוקרא בהלוויתו של איל. נכתב ע"י יעל געתון./ יעל געתון
איל אהוב שלי יקר בכל עת של אור אתה איתי, אך בליבי הפחד, מוסתר מוחבא, אך שם שוכן. פחד לאבד מנחם יחיד. פצעי איך יגליד ? אם תלך מבלי לשוב חבר שלי יקר אהוב. אך אם תלך בטרם עת, אבקש בקול רוטט, שתקבל בשלווה והבנה, את המקום החדש בו אתה נמצא. רחוק ממני אח אהוב, אך רק גופך הוא שלא ישוב, את נפשך לא ימחק הזמן.... כי בליבי שוכן קיים.
הנה חלפו 6 שנים - מאז שהלכת, ואנו שוב עומדים כאן, לידך, לכבודך, להזכיר אותך לזכור אותך כפי שהינך, כפי שהיית.
הלכת מאיתנו - יצאת מחיינו - והשארת לנו ריק ענק, אין יום, שעה - רגע, שנייה שאתה לא איתי – אין רגע שאני לא מרגיש בחסרונך, -הלכת מאיתנו, טרם זמנך - איש מיוחד, אדם, איש צעיר איש שמחה ותקווה,איש מוכשר חכם ושמח. תמיר ויפה. שכל עתידו לפניו..
אתם -- שם למעלה – אימא, שמעולם לא הסכימה להשאיר אותך לבד, גם שם במרומים - אחי אריה ז"ל, אחותי פנינה ז"ל, וגם דינה ז"ל -של דני אחי יבד"לא, שהצטרפה אליכם – יושבים לבטח - בעולם האחר – מסתכלים עלינו ושומרים עלינו, ולמרבה הצער -לנו – כאן למטה לא הייתה היכולת ולא הצלחנו – לשמור עליכם.
והנה - איש יקר, אתה הדוד שבשמים, הדוד של הנכדים יובל, ואור, ואיתמר, ושירה, ורון החמוד (שהצטרף אלינו רק לאחרונה) שחלקם לא זכו להכירך, ולא יזכו לעולם לקבל ממך חיבוק – ו גם אתה את חלקם לא זכית ולא הכרת.
אני רוצה שתדע, אתה חסר לי מאד, חסרים לי הצחוקים וההבנות המבטים והקריצות, דע לך, כל הדברים הטובים והיפים שעשו אותך מי שאתה, נשארו איתי ויישארו איתי, וכך אזכור אותך מכאן עד לקץ הימים.
אני– ממש שונא את המילים של ברכת הקדיש, אבל קראתי אותם על קברה של אימא, לזכרה,ואקרא אותן גם לזכרך,
אני עדיין שומרת את מתנת יום ההולדת שנתת לי כשהייתי בת 18 עם השיר you got a friend שנים רבות חלפו מאז, הצריף הירוק בצרעה, סיגלית ואתה בחדר אחד ועידו ואני בחדר הסמוך באהבה שיש רק לילדים. נגעת אך מעט זמן בחיי והכנסת אליהם כמות אדירה של שמחה ואהבה שחלק גדול ממנה למרות הזמן והמרחק נותר עד היום.
שנה חמישית/ תמר שלו-שובל
אילי, לא מצאתי מילים. זו כבר השנה החמישית בלעדיך....... ולא מצאתי מילים לא ידעתי איך אפשר לומר שוב שאתה חסר איך אפשר שוב להביע את אותו העצב, שרק הולך ומתגבר איך אפשר שוב לתאר במילים את יופייך - הפנימי והחיצוני - שכל כך נעדר וחסר בחיינו ואיך לבכות לך - כבר חמש שנים - בכל פעם במילים אחרות ואולי לא צריך מילים. אולי דווקא השקט הוא זה שחודר לעצמותינו זה שמזכיר לנו הכי טוב - עד כמה אתה חסר גם אריק אינשטיין כתב פעם - "כל כך קשה לכתוב דמעות קשה לשאת את הדממה כל כך קשה לשיר דמעות ומי יתננו נחמה..." אחי היקר, אתה חסר לי כל כך. והזמן שחולף רק מחדד את הגעגועים ואת תחושת ההחמצה - על זה שאתה תמיד תמשיך לקחת חלק בחיינו, אבל אנחנו שוב לא נוכל לקחת חלק בחייך שלך...
הנה חלפו 5 שנים והזמן כאילו עמד מלכת. כבכל שנה - מאז שהלכת, אנו עומדים כאן, לידך, לכבודך, לזכור אותך כפי שהינך, כפי שהיית.
הלכת מאיתנו - יצאת מחיינו - והשארת לנו חלל גדול, ריק ענק, שבכל יום ובכל זמן, ובכל רגע - רגעים של שמחה - ורגעים של עצב - והיו לנו כאלה וגם כאלה - הלכת מאיתנו, איש מיוחד. אדם שכולו היה רק שמחה ותקווה, כזה היית וכך נזכור אותך איש צעיר, מוכשר חכם ושמח. תמיר ויפה. בשיא פריחתך.
עם הזמן, הצטרפו אליך – שם למעלה – אחי אריה ז"ל, אחותי פנינה ז"ל, ולהגדיל את כאבנו, ולרוע מזלנו הצטרפה אליכם גם אמא, שמעולם לא הסכימה להשאיר אותך לבד, כאשר היית קטן, וכנראה לא הסכימה להשאיר אותך לבד גם שם במרומים.
לא ניתן לכמת/להגדיר את עוצמת הכאב על שהפסדנו את כולכם, את סבתה פוצ'י היקרה, את דוד אריה המקסים, ואת המלאך בלבן, הדודה פנינה היקרה, ואותך, איש יקר, אתה הדוד שבשמים, הדוד של הנכדים יובל, אור, איתמר, ושירה, המקסימים, שחלקם לא זכו להכירך, ואתה את חלקם לא זכית ולא הכרת.
ואני רוצה שתדע, אתה חסר לי מאד, חסרים לי הצחוקים וההבנות המבטים והקריצות, ודע לך, כל הדברים הטובים והיפים שעשו אותך מי שאתה, נשארו איתנו ויישארו איתנו, כנראה עד לקץ הימים.
עכשיו, משנגאלת מייסורך - מצאת קצת נחת, אתה היקר לנו שומר עלינו מלמעלה. ולנו נשאר רק לזכור אותך מכאן.
אזכרה - שנה רביעית/ תמר שלו-שובל
אילי. ארבע שנים כבר עברו, וכמו בכל שנה מאז שהלכת שוב אנחנו עומדים כאן, ליד קברך, מתכנסים לכבודך, לזכרון היותך. והימים שעברו לא השכיחו את הכאב שבחסרונך. העדרותך מחיינו בולטת כל כך, בכל יום ויום, ובמיוחד בכל רגעי השמחה והעצב שעברנו בשנים האחרונות. והיו לנו הרבה. מזה ומזה. הלכת מאיתנו - איש מיוחד. אדם שכל כולו היה רק טוב. בחור צעיר, חכם ושמח. תמיר ויפה. בשיא פריחתך. כזה היית וכזה תמיד תישאר. ואנחנו הפסדנו אותך. הפסדנו בן, הפסדנו אח והפסדנו את הדוד המקסים שיכולת להיות. עכשיו אתה דוד שבשמיים. ואני רוצה שתדע, שאפילו שגופך כבה והנשמה כבר במקום אחר, כל הדברים הטובים והיפים שעשו אותך מי שאתה, תמיד יישארו כאן איתנו. ילוו אותנו הלאה ויאירו את הדרך. ועכשיו, כשגם אמא נפטרה, אני מקווה שנפשותיכם מצאו זו את זו, שמצאתם קצת נחת, ושאתם שומרים עלינו מלמעלה. לנו נשאר רק לזכור אתכם מכאן.
יום הולדתך בלעדייך.. מגה ג ע ג ו ע י ם./ אלונה ריבלין לקריאה
יום הולדתך בלעדייך.. מגה ג ע ג ו ע י ם./ אלונה ריבלין
היום יום הולדת. אבל אתה אינך, אני לא שוכחת. רק את תאריך לכתך, (שמעולם גם לא ידעתי..) המומה וכאובה חוגגת בלעדייך, לך יום הולדת...אח גדול, קטן. אם היית בחיים היום היינו חברים בדיוק 20 שנים. (תכננו יחד להגיע עד 120) באלבום התמונות - ילדי אותך מזהים, את סרטון הוידאו המדהים, ראו - רק אתה ואלוהים. לא פלא שהוא רצה אותך לידו, כולם יודעים -היית מקסים ! כך גם תישאר לעולם... וליבי שלי בלעדייך, מיותם.
עוד שנה חלפה לה, ונראה כי חסרונך הורגש בה יותר מתמיד. נוספו למשפחה 2 זאטוטים מתוקים, ממש לפי בקשתך - גם "זבולון" וגם "יוכבד" (אלו הם איתמר ושירה כמובן). אוי אחי היקר, כמה הייתי רוצה שתכיר אותם, וכמה הייתי רוצה שהם יכירו אותך. אני חושבת על הדוד המקסים שהיית יכול להיות, ולבי נשבר, כי הם יזכו להכירך רק דרך התמונות...... אוהבת ומתגעגעת אליך ללא הרף. אחותך הקטנה.
ככה היה פורט בגיטרה..ושר.. וכולם היו עומדים מוקסמים ממנו..עלם חמודות.. שהשמיים עבורו היו הגבול.. ילד יפה..עיניים ענקיות.. וצחוק מלא בשיניים..
כשהיינו מתבקשים להעלות מחזה הוא היה יושב ומתכנן כל פרט..היינו מפילים את הקהל הקיבוצי המנומנם מהכיסא.. הוא היה גרעין מעלי..לילות ללא שינה..ועבודה בכרמים..וצחוק מתגלגל..וטיולים משותפים בירושלים..לא אהבתי את ירושלים..הוא התעקש לגרום לי לאהוב אותה.. ככה אייל..נותן לך את התחושה שאת האדם הכי קרוב אליו בעולם. ..
לפני כמה שנים קיבלתי ממנו מסר מתגעגע..דרך בשמת, אותה פגש לפעמים בתל אביב..והתקשרתי..והשיחה התגלגלה לה..כאילו רק אתמול נפרדנו..הבטיח שיבוא לבקר..שאל לשלומה של סיגל מהגרעין שלנו, היא היתה לו יקרה מאוד..צחק עלי שנשארתי מאחור..שבטוח יכולתי גם אני .. אבל החיים לקחו אותי למקומות אחרים..ושמעתי שהשתתף במחזות..ואפילו ראיתי אותו בטלויזיה כמה פעמים..וככה בלב..הייתי גאה..כי זה אפילו לא הפתיע..זה היה ברור..שמשו יצא ממנו.. מהילד הירושלמי הזה שפרט בגיטרה ושר בקול.. את פיירו פיירו ..שיר שהדביק כל מי ששמע..
והיום..בשמת התקשרה.. שאלה...זוכרת את אייל? בטח זוכרת את אייל ..איזו שאלה מצחיקה.. אבל משו בבטן..התהפך לי..כי תמיד ששואלים אותך..כזו שאלה..זה לא מבשר טוב.. והיא סיפרה לי..שהיה לו סרטן אלים והוא נפטר..כבר לפני כמה שנים..
עצוב לי מאוד...משתתפת בצערכם משפחת שליו...אני זוכרת אותך אמא מזל..ביקרנו אצלך בבית..את אישה מקסימה..
איך שהשנים חולפות להן..וכאילו רק נפרדנו..בחיוך...והקול שלו.. והשיר פיירו ..פיירו..והדמעה שעל לחיו..המילים.. כל כך מקבלות משמעות אחרת..
שנתיים בלעדיך/ תמי שלו-שובל
יש שיר כזה שאומר, שבחיים הכל עובר אבל יש דברים שעליהם פשוט אי אפשר להתגבר מקרים בהם הזמן פשוט עוצר והכאב רק הופך קשה יותר ויותר
ועברה עוד שנה, והזמן נשאר עומד מלכת מאז היום בו נאלצת ללכת וכל יום שחולף הוא כמו עץ בשלכת אך במקום עלים, הדמעות נושרות בשקט
ושוב אנו כאן עם זרי הפרחים מכבדים את זכרך, כואבים ובוכים ורק תקווה בליבנו, שבמקום משכנך קיבלת קצת שקט ומנוחה לנפשך
היית גיבור וכזה תישאר ואנחנו עומדים פה בשביל לספר עד כמה אהבנו, ואוהבים עוד יותר ולו רק ידעת, כמה שאתה חסר......
שנה למותך/ אבא
אין לנו חרוזים יפים לשיר לך לפיזמון, אין לנו מיתרים לפרוט לך תחת החלון, אין לנו כישרון אפילו לתאר את יופייך, אך כן יש לנו אהבה פשוטה ואת כולה נגיש לך יומם וליל....
כבר שנה/ סיגלית זמל
אילי, אתה יודע, יש לי איזה דבר או שניים עוד להגיד לך והמון המון להגיד עליך. אתה חוזר אלי כל הזמן. כמעט אין יום, שאני לא אומרת לך איזה דבר או שניים ותמיד מחכה לאות ממך. אתה יודע , יש לנו את השיר שלנו, שתמיד יהיה שלנו! אז בצרעה, כשאיימתי לעזוב וכל מה שרציתי זה בסה"כ, שתתחננן שאשאר, אתה בחיוך רחב אמרת, שיש לי מכתב על המיטה. אני טסתי לחדר, בצפיה דרוכה לקרוא את תחינתך, ואתה ברוב חוצפתך, שלחת אותי מעליך בכתבך לי:"remember you were once afriend of mine" שנים אח"כ, עוד הזכרתי לך את זה. את הקלות הבלתי נסבלת הזאת בה ויתרת עלי, שנים אח"כ עוד התקשרתי אליך כל פעם ,כשהשיר היה ברדיו ואמרתי לך :"אתה שומע? תקשיב!" ואם לא היית בבית הייתי משאירה לך את כל השירבמזכירה. שנים אחרי אותו יום אמרתי ,למי שרק היה מוכן לשמוע... שיש אנשים ,שתמיד אבל תמיד, גם אם לא אהיה איתם בקשר, ברור לי ואני יודעת, שאם אצטרך משהו, אוכל לפנות אליהם ואם הם יצטרכו משהו ממני, אהיה שם בשבילם, ותמיד אילי היה דוגמא לכך, כי כך זה היה בנינו, הלב תמיד היה שם!! ואז קיבלתי את אותו הטלפון, ב-10 באוקטובר, 2002, היום בו הוא בישר לי על המחלה הארורה, זו שעד הרגע האחרון הוא נאבק בה ,בצורה שלא תאמן ואז שוב צף ועלה במוחי השיר שלנו, פתאום התחלתי לשמוע אותו באופן שונה לגמרי, פתאום נחרדתי ממילותיו. פתאום הרגשתי ,שהשיר הזה היה נבואה ליחסים שלנו, אז לפני 20 שנה, כשהקדשת לי אותו- אילי כמה קשה לי לחשוב, לא העלתי בדעתי, שהוא יגשים את עצמו בצורה כ"כ כואבת, ואתה יודע מה מדהים עוד? אילי מדהים אותי ,איך תמיד כשאני חושבת עליך, גם השבוע, כשקמתי בבקר, וידעתי שאני מתקשרת להודיע לחברים על האזכרה שלך, וידעתי שאני רוצה להקריא כאן את השיר שלנו, ושאני חייבת לכתוב את מילותיו על דף, פתאום - שוב, שלחת לי אותו מעל גלי האתר... אז זה בשבילך,יקר:"old and wise" "as far as my eyes can see there are shadows approching me and to those i left behind i wanted you to know you've always shared my deepest thought you follow where i go and oh when i'm old and wise bitter words mean little to me autumn winds will blow right through me and some day in the mist of time when they asked me if i knew you i'd smile and say you where a frind of mine and the sadness will be lifted from my eyes oh when i'm old and wise as far as my eyes can see there are shadows surrounding me and to those i leave behind i want you all to know you've always shared my darkest hours i'll miss you when i go and oh' when i'm old and wise heavy words that tossed and blew me like autumn winds that will blow right through me and someday' in the mist of time when they ask you if you knew me remember that you were afriend of mine as the final curtain falls before my eyes oh when i'm old and wise' " as far as my eyes can see
שיר אהבה ישן/ סיגלית זמל
אילי יקר, מחר אמור היה להיות יום הולדתך. מחר אמור היית לסגור עשור ולפתוח אחד חדש. אבל חייך נעצרו בטרם עת. מחר הייתי אמורה להתקשר אליך ולאחל לך אושר,אהבה... כן אילי ,אהבה. מדהים, ענין האהבה בחייך, נולדת יום אחרי יום האהבה הלועזי, ב- 15.2 והלכת מאיתנו בצאת יום האהבה העיברי, ב-ל' באב. כאילו סגרת מעגל שלם של אהבה, מוזר לי לחשוב. אם יכולתי להתקשר אליך, הייתי עושה זאת. יודעת שאתה יודע , במקום בו אתה נמצא, כל מה שיש לי לומר, אבל לזכר הימים שלנו יחד,באלמוג, מול ירח, כשהגיטרה שלך מתנגנת, ועינייך עמוקות כמו הים. שיר שהמיס את כולנו כששרת אותו . עוד אחד מאותם שירים, שגרמו לכל הבנות לקוות, שתזדרז לקטוף את רימוני אהבתן...
שיר אהבה ישן -נתן יונתן
" זהו שיר ישן על אניטה וחואן גבהו עשבי הזמן. והשושן פרח עם החוחים הם שיכים עכשו למלאכים. אניטה לחואן חכתה, אך הוא אחר לקטוף את רימוני אהבתה גביעי שפתיה הוא עוד לא שתה פתאום הקיץ תם אך לא יתם סיפור אהבתם.
זהו כל השיר, הוא שיך לחלומות שיש לאנשים שאחרו לפרוח באביב, שלא למדו את שפת האוהבים. ההם שלא נולדו בזמן אבל איזו אניטה מחיכת בלבבם, אותו חואן, אותה האהבה פתאום הקיץ תם אך לא יתם סיפור אהבתם"
אכן אילי בדיוק כדברי השיר, פתאום הקיץ תם, אך לא יתם סיפור אהבתם. אהבתך שוכנת בלבבנו לעד!!! סיגלית.
איל/ סיגלית זמל
"היבטתי אל האופק, שמעבר לגווך היבטתי אל המציאות שחוזרת ומכה בי בכל פעם מחדש. נשקתי לשפתיך, איחדתי את גופי בזה שלך לא רוחי לא נישמתי שתיהן נישאו אל האופק שמעבר לגווך ולשאלתך:" להיכן הינך מביטה?" הינחתי ראשי על כתפך והיזלתי דימעה נישאתי על כתפי המציאות אל האופק שמעבר לגווך"
את השיר הזה כתבתי לאיל כשהיינו בני 18 ,חברים בלב ובנפש .איל הלחין אותו ועוד אחרים,אילי ואני היינו יושבים ערבים שלמים, עם "קלרה" ,הגיטרה האגדית שלו ושרים שירי ארץ ישראל היפה והטובה. ימים נפלאים עם זכרונות ,שאנצור בליבי . גם כשחלפו השנים ופנינו לדרכים שונות, גם כשלא התראינו חודשים,ידענו שאנחנו כאן אחד בשביל השני. ופתאום, בבוקרה-10 באוקטובר 2003 איל התקשר ובישר לי את הבשורה הנוראה, עם המון חיוכים צחוק וביטחון רב בניצחונו הגורף. לי לקחו ימים להתאושש מאותה שיחה, אבל איל כתמיד...סחף.רציתי להאמין בכל מאודי שהניצחון אכן יהיה שלו,ואכן! אילי ניצח! גופו אמנם קרס אבל רוחו לא נשברה עד לרגעיו האחרונים, איל בעודו חולה לא הפסיק ליצור, אם בלימודי האנימציה אליהם נרשם, אם בכתביו בסיפור אותו הוא לא הספיק לסיים,בציוריו המדהימים,ובעיניו המדהימות שעד הסוף שיקפו את נשמתו הכ"כ טובה. יש לי המון זכרונות נפלאים ממך אילי אתה איתי לעד
לקריאה
סגור
